חוות יאיר · חלק ס׳ סימן ב׳

ואמרתי לו כי לפי סיפור דבריו לא הי' המשרת נזדקק למיחש שאר חלאי' כלל ואז הדין עם המשרת והיה ראוי לכוף האב וגם הבת לאשר ולקיים הת"כ בתורת שבועה ואם אמר יאמר האב תקחנה חנם אף כי מצד אומדן דעת סתם הת"כ היה שיקחנה כדרך עולם עם נדן הראוי כפי אומדן דעת העולם או עישור נכסי שכך שיעדו רז"ל ביתומה מ"מ אי טען האב שדעתו היה בת"כ שלו שדי והותר הוא שכר לו שיקח בתו חנם ולכן גם אם לא ירצה ליתן לה שטר כחח"ז אין בידינו לכופו כי נאמן אדם על שבועתו ועל נדרו כמבואר בסוף הג"ה בי"ד סי' רל"ב סי"ב [ובח"מ סי' פ"ז הג"ה סל"ד ועל"ק תשובה ס"ט] ואפשר שאפי' היה בלבו להשיאה לו כאלו השיאה לאחר הראוי לו מ"מ הרי הם דברים שבלב שלא פי' דבריו ואין חיוב רק לקיים כל היוצא מפיו ואם ח"ו יערים בדבר לא יצא נקי מדין שמים מלבד היא שתחוש לעונש כמעשה דחולדה ובור. ומ"ש שגם היא השיבה גמולו בראשו ותשרתהו בחוליו אינו מספיק לבטל הת"כ דה"ל להתנות ולפרש שתשרתהו ע"מ שימחול הת"כ.