חוות יאיר · חלק ס׳ סימן א׳

מעשה שאירע בק"ק ווירמיישא ברעש הגדול שנת שצ"ו שסיפר לי איש ישר ונאמן שהי' בימים ההם שחלתה בת יחידה של אחד מן הגדולים ועשירים אשר בק"ק במגפה ב"מ ומפני רוב הניגפים רחמנא ליצלן לא הי' בנמצא משרתת או משרת שישמשנה בוליה חוץ ממשרת של קצב אחד יפה תואר ובעל קומה שאמר לאבי הנערה נפשי חשקה בבתך ונכמרו רחמי עליה אם תתן לי ת"כ בת"ש שאם תחיה תתן אותה לי לאשה אני אשרתנה ואשמשנה בכל כחי חנם אין כסף ונתרצה האב ונתן לו ת"כ ובבואו אל הנערה גם היא נתנה לו ת"כ שתנשא לו וכן עשה המשרת ושרתה ושימשה באמונה ובמעט זמן נתרפאה ועמדה על בוריה וחלה המשרת גם הוא בחולי הרע ותשרתהו גם היא כי נפשה קשורה בנפשו ותאהבתו מאד ויחי גם הוא. והאב העשיר חזר בו אח"כ כי בוש שתנשא בתו למשרת באשר בתו ידידה לו ומשכלת ומופלגת בחכמה וביופי ואמר שהת"כ בת"ש היה באונס ממנו ומבתו להצלת נפש בתו משחת אבל הבת עמדה באמונתה נגד רצון אביה וגזמה שעכ"פ תזדקק לו הן בהיצר הן באיסור ואמר האב א"כ לא אתן לך אפילו פרוטה נדן רק מלבושי' כל שהן שבלונות וט"ק וכך עשה ולקחה המשרת חנם ושאלני בעל שמועה הנ"ל מה שנ"ל אם עמדו אבי הנערה ומשרת בדין האיך דנו דייני להאי דינא.