רק דיש לחלק דאין ראי' מרחובה של עיר שכל עצם התפלה בתוכה אינו לקבוע מקום לקדושה אדרבה הוא לבזות עצמינו בפרהסיא או שגלות יהי' מכפר עלינו כבגמרא דתענית ואינו רק ליום א' וכי פנה היום חזר להיות ככל רחובות העיר. ואף די"ג שמתפללין בה גם במעמדות כבר כתבו הגה' ורש"י ותוס' דיש למחקו כי אין לזה שורש מש"כ חדר שהוחזק באופן המועיל על שני זמנים בשנה להתפלל שם בימים ההם כמה ימים ובפרט בזמנים הנבחרים בשנה אשר אליו יתברך כל בשר יבואו בתפלה ובתחנונים וכדק"ל שבני הכפרים כופין זה את זה לשכור מנין בימים הנוראים וכך נוהגים ב"י קדושים להזהר מאד ודאי בוי קבע לא אקראי. גם מ"ש דר"ש ס"ל מנחת חוטא וסוטה תדיר טי וכו' משם ראי' דר"י ס"ל להיפך והרי בעירובין פ"ד דף מ"ו אמרינן ר"י ור"ש הלכה כר"י והרי ר"פ בני העיר מבואר שהי' להם שני בה"כ בי' קייטא ובי' סיתוא וא"כ כל אחת מהם הי' בלי שימוש קדושה חצי שנה ומ"מ לא יוגרע כחו כשאר בה"כ.
חוות יאיר · חלק נ״ט סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
