חוות יאיר · חלק נ״ט סימן י׳

התלוני השני' הוא ממה דתנן מי שאבדה דרך שדהו וכו' דק"ל מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו והביאו רמ"א בהג"ה ח"מ סי' שע"ז. אבל אחר העיון לא דמי כלל דשם הי' לרבים עכ"פ מצר בגבולו והוא שינה דרכם לכן אין לו לקלקל מה שהחזיקו בו ע"פ רצונו ודעתו. ועוד שהוא דבר הנצרך לרבים בהכרח שיהי' להם דרך שיעברו בו. מש"כ כאן שמעיקרא הי' ע"צ החסד ולרווחא בעלמא להצילם מדוחקא דציבורא ולא סמכו דעתייהו להחזיק בו כי המה יודעים שעושה כך בחסדו ובטובו ואין להם בחירתו עליו אפי' תרעומות ועמ"ש בסמ"ע במה שמחלק כ"ש אם בעל החדר רוצה להניח החדר בקדושתו לימים המוגבלים כבראשונה לא ידעתי כלל מקום לשאלה דאם משום שהוא מהסס מפני שהוא רוצה לקבוע בו מטה ושלחן כסא וכל צרכי תשמישו של חול מה שלא נעשה עד היום לית דין צריך בשש כי מאחר שגם קדמונים שקדמוהו היו נוהגין מיהא חול בין הפרקים בחדר לישן בו ארעי מה שבבהכ"נ אסור גם לאכול בו לפרקים ולהשתמש בו הרי כאן גלוי דעת שלא קדשוהו בקדושה הראוי לו שהוא קדושת בהכ"נ ומה שלא השתמשו בו חול בקבע הוא מפני שלא היו צריכים לו כי הי' להם חדרים ועליות יותר מצרכם וזה האחרון שיש לו מקנה וקנין ובני בית והוצרך לקבוע דירתו בקבע בחדר זה מי מעכב בידו ומאין לנו לחלק בין תשמיש קבוע לארעי ולא מצינו לרז"ל שחלקו בדיני בהכ"נ שחרבה או שנמכר' רק בין תשמיש הגון או מגונה כבסי' קנ"א קנ"ג לא בין קבע לארעי ולא נצרכה לומר גבי שינה בבהכ"נ דאסור אפי' ארעי רק שהתירו בבי' המדרש ודוק ולפי זה אפי' קלט החדר קדושה בה"כ ע"י הזמנה לעולם לזמנים המוגבלים באופן שזכרנו למעלה היה מותר להשתמש בו בין הזמנים אפי' בקבע וכמ"ש.