חוות יאיר · חלק נ״ט סימן א׳

שאלה ילמדנו רבינו אחד הי' לו בית גדול וע"י שהי' לו חדרים גדולים ורבים והי' לו אורחים רבים שלנו בתוך ביתו נתן הב"ב רשות לאורחים להתפלל בימי היריד דחורף שחלו על הרוב בימים הנוראים וגם לעתים רחוקים בימי מלחמה תוך חדר א' מיוחד אמנם לא החזיקו בו רבים מעולם כי מבלעדו לא הי' יכול לרום איש את רגלו ללכת שם אם לא שנתן להם רשות בפירוש ומיד אחר שיצאו האורחים משם הורד הבימה שהי' של פרקים עד בואם והשתמש בו הב"ב חול ואוכל ושותה תוך החדר לפעמים עם ב"ה כאוות נפשו ואף כמה פעמים שהי' חתונה בשכונה הלוה להם חדר הזה לאכול ולשתות בו ולשמוח ואח"כ מכר הב"ב את ביתו לאחר ואחר לאחר הכל בלי שיור שום תנאי רק להיפך שנתנו רשות ללקוחות להשתמש בכל הבית מתהום ארעא עד רום רקיע כנפשם וכרצונם ורשות נתונה להם ולזרעם עד עלם לבנות ולפרוץ ומה גם שהלוקח האחרון שאל את המוכר קודם גמר המקח על ככה. והשיב המוכר אין זה קודש כי אם חול. ואמר בפירוש שאכל שם כל שנה אף ללא צורך כדי שלא יאמר האומר שיש שם קדושה בחדר הזה. ועל דיבור זה נגמר המקח. ועמ"מ האחרון הלך ג"כ בדרך הזה וכשהי' חל ימי נוראים בימי היריד ובקשו האורחים אשר איננו מפה ממנו רשות להתפלל שם, נתן להם. והס"ת וכלי קודש היו שייכים לב"ב. ועתה בנה הלוקח האחרון את כל הבית ועשה בתי חורף והעמיד תנורים תוך כמה חדרים וגם תוך כדר הזה והעמיד א"ה תוך חדר אחר ורצה הלוקח לדור תוך חדר הזה והעם מרננים אחריו טען הלוקח שאם יבואו בני אדם נכרים שרצים להתפלל שם בימי היריד רצה לעקור דירתו משם בזמן התפלה בי"נ או רצה ליתן להם חדר אחר גדול מזה במקומו. ע"כ יורינו רבינו כדת מה לעשות אם יש צד איסור בדבר או לאו: