רק דמ"מ י"ל אפי' מנהגם שיצטרך זה המוצא מציאה לישא בעול אי אמרינן למלטם מעונש דלמא מציאה אשכח אמרינן נמי דלמא מציאה אשכח סמוך למותו חודש ימים וכה"ג אם אפשר לומר לפי ענין עזבונו כך. ועי' סוגיא דהשתא הוא דאיתרא בסוף הגה' ראשונה די"ד גם בט"ז וש"כ. וכל זה מצד הדין אבל הקהל יש לאל ידם מצד האומדנ' דמוכח לעשות כפי ראות עיניהם ויש לזה סמוכים עשוים באמת וישר דנהי דאמרינן פרשי אינשי מספק ממונא בב"ק פ"ק היינו באין ריעותא כלל לפנינו ואפילו בכס"ג. ארז"ל בכמה דוכתי לפי ראות עיניהם ברוב חכמתם דכל הבכורות אדם רואה חוץ וכו' והכי נמי פסלינן להעד כל שיש לו צד הנאה (אף דאוהב ושונא כשרים דלא נחשדו ישראל מ"מ הוצאת ממון גרע) ע' ספ"ב דנגעים וספ"ד דבכורות ובתוס' ובפ' אלו טריפות דמ"ד ע"ב וספ"ד דדמאי וכתבתי במקום אחר [על"ק תשובה קכ"א] תשובה ארוכה מה שיש לדקדק בזה אף כי בענין נשיאות עול בערכות שרבו המתפרצים והוא מלתא דשכיחא ויש בו חסרון כיס דדין תורה הוא דעת מטה דקהל בצרוף רב וב"ד. כ"ד הטרוד:
חוות יאיר · חלק נ״ח סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.