חוות יאיר · חלק נ״ה סימן ז׳

מש"כ אם ע"י ההכאות או הגיזום אומר רוצה אני מפרשינן לאמירתו שר"ל אפילו מובטח בלאו הכי שלא יוסיפו להכותו רוצה הוא. מאחר דנתינת הגט הוא מיסתבר והשכל מסכים והסברא נותנת שלא לעגן אשה חנם אפי' במומר מפרשינן הכי וכך משמעות ודקדוק מלת רצון ואפי' אם סתמא דמלתא לבו אין עמו בזה רק אומר להימלט מתלאה להבא מ"מ אינו דבר הסותר מעשה שלפנינו ואחר שאפשר להיות אפי' בדרך רחוק שמרוצה בלב שלם סמכינן על דיבורו אחר דאין מן הנמנע להיות כפיו כך לבו ולכך דקדקו רז"ל דבעי למימר רוצה אני דאל"כ אין לנו על מה לסמוך שהרי הוכה לפנינו עד שעשה ונהי דע"י זה חושש להבא מ"מ אנוס הוא בכך והיו חז"ל חוששין לגט מעושה לכתחלה דק"ל פי"ד דיבמות דהאיש אינו מגרש אלא מרצונו ולכך ס"ל לר"ת דאין כופין אפי' במקום שארז"ל יוציא אא"כ תנן בהדי' כופין כבטור וב"י ס"ס קנ"ד ובכה"ג ארז"ל גבי קרבן יקריב מלמד שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני ש"מ דס"ל לרז"ל דבמה דאמר רוצה אני מתקיים לרצונו והוא כמ"ש ודמי קצת למ"ש ר"ת בענין ד"א בחצירו דכיון דמודה נאמן וכו' אע"פ שרחוק הוא מאד אף כי באמת אסורא מממונא לא ילפינן ואינו ענין לזה כלל מ"מ זכר לדבר איכא. ולפי זה בגט מומר וכל שכופין אותו להוציא לא סגי בנתינתו גט סתם אחר הנגישה רק צריך שיאמר בפיו רוצה אני ול"ק ממ"ש מהרי"ק שורש ס"ג שגדולי הדור התירו גט שנתרצה ונתן אחר שהותר ממאסרו אע"פ שלא אמר רוצה אני דלא יתכן לשון זה רק סמוך לכפי' דשאני התם שהותר כמ"ש בסמוך.