ומ"מ לא יתכן לומר שתשש יצרו ומקרי לרצונו אף כי לשון הרמב"ם ודאי לא משמע כך (ואפשר דלא ס"ל לרמב"ם דכופין למומר) וע"ק דכשיבחנו דבריו בבחינה הראויה אינם עולים יפה לישב דעת רז"ל בזה כי אין לקרב אל השכל שע"י המכות תשש יצרו רק אם אח"כ אומר רוצה אני אף אם יודע שמעתה כלו מכותיו כגון אם הוקצב לו לכופו ע"י הכות כסיל מאה ותו לא ואחר כלותם אומר רוצה אני י"ל מעתה תשש יצרו מש"כ זה שאין קץ למכותיו שמכין אותו עד שיאמר רוצה אני וכן כל כפי' ונגישה אינו רק מדאגה להבא [עי' מהרי"ק שורש ס"ג שהבאנו לקמן והביאו ב"י ס"ס קל"ד יע"ש] שעוד יוסיפו להכות כאשר כבר עשו וההכאות אינם רק להטעימו ראש ולענה למען ידע שגזמינן ליה ועבדינן וממורא מכות העתידין יאמר רוצה אני א"כ אין לומר דע"ז שהוכה תשש כוחו שהרי ידעינן שמה שאומר רוצה אני אינו ממה שהוכה רק ממה שחושש שיוסיפו להכות ולא דמי לנאסר ליתן גט והותר ואח"כ נתרצה ונתן גט דדעת גדולי הדור להתיר אע"פ שביד הכופה לחזור ולאנסו (כמ"ש מהרי"ק שם) ש"מ דלא חיישינן להבא דשם נעשה מעשה שהתירו ממאסרו מש"כ הכא וכי ס"ד שבמה שיסור ידו ממנו לפי שעה לא יוסיף להכותו וזה פשוט.
חוות יאיר · חלק נ״ה סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.