חוות יאיר · חלק מ״ח סימן ה׳

מ"מ באשר שהתורה חסה על ממונן של ישראל ונ"ד הוא דבר של דבריהם צדדתי צדדי היתר אפילו לדברי הכת המחמירים בשארי איסורי הנאה בחליפיהן. מ"מ י"ל בנ"ד שכבר ביטל החמץ ולא שייך ב"י וב"י לא קנסוהו רבנן אע"פ שהטור בסי' תמ"ח נראה שחולק על העיטור דס"ל דאיסור חמץ שביטלו קודם זמן איסורו באכילה אבל לא בהנאה וכ' עליו אין טעם נכון לחלק בין אכילה להנאה. משמע שס"ל שאסור גם בהנאה. ולע"ד הקלושה נראה כטור שיש לאסרו גם בהנאה ודלא כדעת העטור דהכי איתא בירושלמי בפ' כל שעה המבקיר חמצו בי"ג לאחר הפסח מהו. ר' יוחנן אמר אסור רשב"ל אמר מותר. אמר ר' יוסי לר' פנחס נהור את כד הוינן, אמרין אתייא דר' יוחנן כר' יוסי ודרשב"ל כר"ע אינה כן אלא ר' יוחנן חשש להערמה ודרשב"ל לא חשש להערמה מה נפק מביניהון נפלה עליו מפולת משום הערמה לית כאן הערמה ומותר ומ"ד משום זכיה לית כאן זכיה ואסור עכ"ל.