חוות יאיר · חלק מ״ח סימן ד׳

אך ורק כל פניותיו הוא עונה לצד האוסרים חליפי חמץ לדידיה משום קנסא וכמעט העלים עיניו מן כת המתירים אפי' לדידה ותמהני הלא גם המתירים המה גדולי עמודי הגולה וההורא' ה"ה הרמב"ם והרמב"ן כאשר הביא דבריהם הר"ן בפ"ק דחולין גם הר"ן עצמו פסק לקולא בפ' השותפין כי האבעי' לא איפשטא והוי ספיקא דרבנן ולקולא גם מדברי חדושי הרשב"א בפ"ק דחולין נרא' שדעתו לקולא שהרי שקול וטרי טובא להעמיד דעת המקילין ודח' ראייתן של רש"י ושל תוס' ע"ש כי האריך וכיון שאין ראי' לאיסור נקטינן לכללא ספק דבריהם לקולא כמ"ש הר"ן הנ"ל. גם מסתימתו של הב"י בש"ע בס"ס ממ"ג משמע שס"ל שאפי' לדידי' מותרין שחולופין ועפ"י הדברים האלו היה נראה לי שהמקיל בחליפין חמץ אפילו לדידי' לא הפסיד. אמנם אחרי רואי מ"ש מ"ו חמי זקני בב"ח א"ח סי' סמ"ג גבי מעשה דשפחה שקנתה ירקות בחמץ שהתיר ר"ת הירקות שפי' שהשפח' קנתה הירקות בלתי ידיעת הבעל הבית לכן התירו' ר"ת אבל אם היה בידיעת הב"ה לא היה מתירן להב"ה משמע שהכי ס"ל וכ"כ בסי' ת"ן במעשה דתנור. ע"כ זחלתי ואירא להורות להיתר.