חוות יאיר · חלק מ״ז סימן ב׳

וע"ק דאם נאמר לקיים המנהג מצד הקנין שתחת החופה דמקרי אחר הנשואין א"כ לא יועיל בשום פנים להסתלק מירושת' דהוי מתנה על מ"ש בתורה והרי מנהג פשוט לא הכי הוא רק כותבין סילוק גם מירושתה ואם מתה אינו יורשה וא"כ נשאר המנהג בלי שורש. בשלמא אם היה לנו אירוסין שנוכל לומר דסמכינן על הקנינים שלפני החופה היה אפשר לומר דאף דבשעת הקנין לא נזכר פירות מ"מ מהני גם לפירות דהכי ס"ל להרי"ף והרמב"ם כמ"ש בש"ע מא"ה סי' צ"ג ס"ב והם מפרשים אבעיא דש"ס קנו מידו מהו דשם הסברא נותנת כך דכל דבעודה ארוסה לא בעי קנין ומדקנה לטפויי כחה אתא והכי משמע בדברי הרי"ף מש"כ אם סמכינן על קנין דלאחר קדושין אף דסתם כך בש"ע ס"ס הנ"ל דבקנין מהני והוא פי' הר"י והרא"ש באבעי' הנ"ל מ"מ י"ל דאין דבריהם אמורים רק שקנין מועל אף אחר החופה והנשואין אבל מ"מ אינו מועיל רק למה שמזכירין בפירוש שהרי הקנין לאו לטפויי אתי שהרי לאחר נשואין לא סגי בלאו הכי.