כי לעד"נ דכל איסורי הנאה אסור לכתחלה למכרם אפי' על דעת לחזור ולמכור הדבר הקנוי בחליפין או במעות המכירה דבר אחר ודבר ההוא בדבר אחר ואפילו עד עשרה דרי דהכל נכלל דילפות' דחז"ל מלא יאכל חמץ לא יהא בו היתר אכילה וכן בילפות' דאינך אסורי הנאה דכל שהי' מותר לו לכתחלה בכה"ג מקרי היתר הנאה בו שהרי זה כוונתו אלא ודאי זה אסור מן התורה. רק אם עבר ומכרו לדבר שאסור בהנאה מדאורייתא שרי להנות בדמיו כ"כ התוס' פ"ק דחולין ד"ד בפשיטות מש"ס פ"ד דע"ז דנ"ד דאומר הוא דגבי ע"ז אתי למעוטי ערלה וכלאי הכרם שאם מכרם וקדש בדמיהם מקודשת ומשמע להו להתוספות דה"ה לקדש בהו אשה לכתחלה מותר וה"ה לקנות בהם שום דבר וה"ה באם החליפן בדבר אחר שרי לאתהנויי מדבר אחר ההוא בעיני' רק נקט מכרם וקידש לשון דיעבד משום דעכ"פ מדרבנן אסור לקדש בהם אשה וכדבעינן למימר לקמן א"נ נקט קידש איידי דנקט מכרם דלמכרם לכתחלה עכ"פ אסור מדאורייתא כך נ"ל לדעתם.
חוות יאיר · חלק מ״ו סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.