חוות יאיר · חלק מ״ה סימן ב׳

הנה אם אמרתי לבא לכתוב כל מה שנאמר בדיני גרמא וגרמי אין אנו מספיקין והרב הגדול בש"כ ר"ס שפ"ו הביא רוב הנאמר בזה ומ"מ אנו אין לנו פה רק מה ששייך לנדון הנ"ל. והנה הש"כ שם בפתח דבריו מייתי מה שנחלקו גדולי הקדמונים אם דיני דגרמי קנס מדרבנן או חייב מדין תורה והוא הכריע שהוא רק מדרבנן ומשום קנס מדרבנן או חייב מדין תורה והוא הכריע שהוא רק מדרבנן ומשום קנס וכמ"ש התוס' בשם ריצב"א שקנסו בדבר הרגיל ושכיח ויש נפקא מינה בכמה דברים ומהם אם מת אם היורשים חייבים לשלם. זכרו הרמב"ן ואם חייב גם בשוגג וגם זה זכרו הש"כ בקוצר נמרץ דאם הטעם משום קנס בשוגג שלא נתכווין להזיק פטור והוא דעת הש"כ ומרץ ההוא דמחיצת הכרם שנפרצ' דכיון שהתרו בו ה"ל כפושע ומזיק וכמ"ש הרמב"ן על מראה דינר לשלחני כל שאינו כדנקא ואיסור ה"ל פושע (והוא ממש דומה לדיין מומחה דמשלם שטעה בשיקול הדעת אע"פ שלא נתן ונשא ביד להטור והרא"ש וכבהגה' רמ"א סי' כ"ה ס"ג) והנה בעלי דעה זו לא באו לכלל חילוק בין גרמי לגרמא רק הדבר תלוי בקנס חכמים מפני תיקון עולם. ולפי זה דווקא בשעשה מעשה או דיבור שע"פ דיבורו נעשה מעשה ופשע קצת בדיבורו. ולפי דעה זו ודאי אין לראובן על שמעון אפי' תרעומות כי מה שעשה לא במזיד ולא במעל עשה רק להציל חובו. גם אין בו משום תיקון עולם דודאי הרשע הוא דבר בלתי שכיח וחוץ לסדר ומנהג ולא שייך בו גדר כדבר הרגיל השכיח.