חוות יאיר · חלק מ״ה סימן א׳

ראובן היה חייב לשמעון אלף ר"ט בכח כ"י שבידו שנ"ח לו מחשבון שותפות שהיה ביניהם. והמה דרים בקק"פ אצל הנהר הגדול נהר ריין ושפע ימים ינקו. ובשנת תמ"ט שפשטו חיל מלך צרפת באשכח והחריבו כפרים ועיירות ושללו ובזזו יינות ותבואות הכריחו למכור אשר להם בחצי דמי שווין וגם אותן שהבריחו מגודל ההוצאות והיוקר העגלות והספינות לא עלה ביד הבעלים רק כחצי דמיהן ופחות. ויהי כאשר גדלה המהומה וראובן מילא ספינה ביינות שלו וביקש להבריחה למרחוק למקום שאין חשש השגת יד השונא שם. ונודע לשמעון ועיקל הספינה ע"י השררה עד שיפרע לו ראובן או יעמיד לו ערב מספיק וע"י כך נתעכבה הספינה וביום ג' אחר העיקול בא גדוד לרפתי' ושרפו' העיר ושללו אשר מצאו וגם ספינה הנזכרת שהיה יינו' שווים בזמן חירום ההוא ת"ק ר"ט ובשנת שלום כפל ויותר. ויהי כאשר תבע שמעון חובו בכ"י עם נאמנות ובכא"ה השיב ראובן כי גרם לו היזק שלולא שעיקל ספינתו היה מבריחו להאלאנדי ושם היה מוכר יינותיו ביד אלף ר"ט כסך חובו. ומפני שהייתי יודע מי התובע ומי הנתבע לא רציתי להשיב לשואלי דבר מטעם הכמוס. אף כי מצד מה שמיחו בעלי תשובות ראשונים ואחרוני' שאין לכתוב תשובה בדרך א"כ מפני כמה טעמי'. לא נמנעתי מאחר שזה השואל היה בלתי נוגע בדבר המשפט כלל. שנית שי"ל שלא כתבו והזהירו הגדולים רק כשנשלחו הטענות של כל א' וא' באריכות מש"כ בשלא נכתב רק גוף התביעה ומה שהנתבע משיב. הג' אם הנשאל אינו משיב בפרטות הנדון והטענות רק בכלל דבר המשפט כגון בנדון הנ"ל שכותב מה שנ"ל בדיני דגרמא וגרמי נ"ל דמותר ומ"מ השבתי להשואל שאינני רוצנ להשיב מפני טעם פלוני ונתתי אל לבי משום יגדיל תורה וכתבתי לעצמי היכא לידיינא דיינא להאי דינא ומה שנלפענ"ד.