חוות יאיר · חלק מ״ב סימן י״ח

הנה כמה ידע האי מרבנן לעשות סניגרון לדבריו ומה מאד אהבת ההשגה קלקלה השורה לפניו כי אדרבא משם ראי' שהפסיד זכיותיו לולי זה לא הי' סגי בק"ח שבא רק להפיס דעת התובע וזה מבואר בכמה דוכתי והמשיג הוסיף או צריך להתפשר וכו' ותלי זה בזה לא בצדק ולא במשפט וכאן לא שייך ק"ח כי כ"ע ידעין ששמעון אינו יודע מה היזק גרם לראובן. וסוף דברי האלוף וכן נוהגין בכל יום בק"ק מיץ וכו' אומר אני מצד חסרון הכיר' ושייכות שיש לבעל הסוסים עם אותן השרים על כן המה הולכים אל היהודי אשר לו יד ושם בחצריהם ובטירותם ואין הכי נמי מי שהולך אל השרים בעצמו ליטול שכרו משלם זריז ונשכר הוא ועוד אין שייך לומר מנהג בדבר שאינו תדיר כמ"ש הריב"ש בתשובות תמ"ג הביאו הב"י בטא"ה ס"ס י"ג א"נ י"ל דלא ראיתי אינה ראי' ואפשר שכמה וכמה הולכים גם אל השרי' בעצמן ואף דיש לפקפק ולומר דלענין מנהג לא אמרינן לא ראינו אינה ראי' כמ"ש בהג"ה ח"מ ססל"ז ובאמת יש לדחות הפקפוק ע"פ פלפול הש"כ ודי באריכות הזאת ואף אם הי' מנהג ותיקון בזה וכיוצא בזה היכא דנהוג נהוג. והנה על כל דברי האגרת הזאת יצא לאור משפטי ודיני ת"ל ואקוה לאל שבהגיע דברי אלה אל הרב המשיג יודה על האמת ויאמר יפה דן יפה זיכה יפה חייב וימחול על איזה דברים שבאו בכתב אגב שיטפ' דלשני' כי ח"ו לא לקנטר נתכוונתי ושלום על דייני ישראל: