חוות יאיר · חלק מ״א סימן ד׳

ועוד דאם ביחיד וצבור איירי הוא סותר דבריו שם סמוך לזה סי' רמ"א אבל אם קודם הפשרה וכו'. ואין להקשות מלשון אמנם שכתב המרדכי דמשמע דאיחיד וצבור קאי דוגמא מ"ש למעלה שם זה אינו דע"כ מיירי בדין מחודש שהרי לעיל מיני' מיירי בפשר שעשה השר ופטר ליחיד וניכה חלקו מסך כללי של הקהל שיש לו דין אחר כמבואר שם שאם פטרו אחר בקיעת הסך נפטר לי"א ואם לפני קביעת הסך פטרו חייב והוא נדון דידן ושאלה הנ"ל וזה מתנגד לדברי המרדכי סי' רמ"ב אם איתא דביחיד נגד צבור מיירי כמ"ש למעלה דהוא סותר דבריו שם סמוך לה סי' רמ"א וכו'. אלא ע"כ כמו שכתבנו וקרוב לועי"ל שכ' בפי' דהיחיד חייב מ"מ וקאי אדלעיל שפטרו השר לפני הפשר ואע"ג דמסיים סי' רמ"ד בענין יחיד גבי קהל. מ"מ מוכח בהדיא מלשונו סי' רמ"ג אבל היכא ששותפין היו לגמרי וכך הל"ל אבל יחיד לגבי קהל שותף הוי בעל כרחו ודו"ק וכל זה מיירי בפטרו מעצמו ואת"ל תרי שינויי סתרי בנדון הקהל מוחזקים והיחיד חייב. ועוד בגמ' פרק ח"ה אמר רב אשי פרדכת מסייעי מהא וה"מ דאצילנהו אינהו וכו' הביאו הב"י סי' רס"ק וכ' בשם נ"י וקבעו רמ"י ורמ"א להלכה דכל זה מיירי קודם שקבע המס על כל בני עיר והיינו נדון דידן וש"מ דבאצילנהו אינהו חייב וכ"ש איהו (וכ"כ בתשובות מהר"ם סי' תתקל"ב בהדיא) לבקשתו ואע"ג דהרשב"ם פי' דמיירי אחר קביעת המס כמבואר בפירושו נראם דלא ס"ל לכל העוסקים כוותי' דלא מייתו ליה. ועוד דמוכרח פי' הנ"י בש"ס דאי לפי' הרשב"ם מה זה שאמר באצלינהו אינהו דמ"מ חייב א"כ מה זה הצלה לגבי' דידי' הוא אם מ"מ יתן ויכול למימר אתן המס דלהוי לי טפי יד ושם במשא ומתן ודו"ק.