חוות יאיר · חלק מ׳ סימן ד׳

והנה לבאר כל פרטי השאלה ע"י שורשי הדיני' מהש"ס והפוסקים לא יספיק מגילה עפה כי מסתעפים ממנה כמה סעיפים וסנסנים ומ"מ הנוגע לגוף הנדון נבאר אך בקצור נמרץ מן המאוחר אל הקודם. כי מה שרוצה שמעון לחזור בו מצד שראובן מסר מודעא על הפשר נרא' אם היה המודעא מודעא גמורה שרירא וקיימא היה בזה הדין עם שמעון כי ענין מסירת מודעא הוא דמודיע אונסי' ודלא גמר ומקני לחבירו כמבואר בסי' ר"ה בח"מ וא"כ ודאי חבירו המאנסו למכור לו הדבר הוא מצי לחזור בו מצד הדין דהוי מקח טעות דאלו ידע דחבירו מצי אחר זמן לחזור בו גם הוא לא גמר ויהיב דמי שיהיה המוכר לו. ולא דמי למה דק"ל בסי' רכ"ז דאין המאנה יכול לחזור בו אם המתאנה רוצה לקיים המקח משום שלא יהא החוטא נשכר שאני התם שבא לישכר מצד החטא והוא מה שאינו. מש"כ כאן שאין ביטול המקח מצד החטא והוא שאנסו שהרי ק"ל תלויוה וזבין זביני זביני רק מצד מעשה חבירו והוא מסירת המודעא שבזה ביטל כל ענין המכר ודוק. וכל זה במודעא כשירה מש"כ בנדון דידן דק"ל פשרה דינה כמכר וצריך שיהיה האונס ברור לעדים ודאתי ליה מאחרינא לכן אין מודעת ראובן מודעא כלל לא להרע ולא להיטיב לא לו ולא לשמעון ועל כן האריכות בזה אך למותר ודברים בטלים.