חוות יאיר · חלק ל״ט סימן ו׳

אבל באמת גם בטענה זו אין ממש שהכהנים יהיו פטורים מן הטפול מכמה טעמים חדא אם נאמר שהלוקח היה זוכה לבטל המקח כי עדיין היה מוחזק. וממילא היה הדין בין הכהנים ובין המוכר מ"מ היו הכהני' מחויבים לטפל בו. כי באיזה צד יבואו עליו הכהנים לומר שהוא פשע וראוי למיקנסי' י משום שלא מכר הוא הבהמה או הולד לגוי קודם שמכר הוא הבהמה ללוקח הלא תשובתו בצדו שהחקלאי אמר לו לפ"ת שעדיין לא מלאו ימיה ללדת והיה סובר שעוד יש לו זמן למוכרו ואין זה פשיעה ואי משום שפשע שלא הגיד להלוקח בשעת המקח שהוא לא מכרו עדין. הלא גם על זה השיב ששכח להודיעו ושכחה לא אקרי פשיעה כמ"ש מהר"מ בתשובה סי' כ"ח ע"ש. חדא ועוד קאמינא שלא פשע הלוקח במה שעשה פשר דבר עם המוכר. כי הוא היה סובר שאין טענתו מה שטען שהוא סמך אחזקה שלא יוציא שאינו מתוקן מתחת ידו טענה מעליא כמ"ש לעיל באמת ולא מהמנינן ליה כלל ואף אם מהימנינין ליה כיון שהוא מוחזק מ"מ לא ימלט שיחייבוהו הב"ד לקבל בחרם שכדבריו כן הוא והוא יודע בעצמו שאינו יוכל לקבל בחרם באמת או שלא היה רוצה לקבל עליו חרם אפי' באמת. ע"כ יפה עש שעשה פשר כי מן הדין לא יוכל לבטל המקח עכ"פ בלא ק"ח והוא לא פשע במה שלא מכרו כי היה סבור דיש לו עוד זמן כמ"ש לעיל. כללא דמלתא שנראה לע"ד להלכה ולמעשה שעל הכהנים מוטל לטפל עם הבכור.