חוות יאיר · חלק ל״ז סימן ה׳

תשובה דעתי נוטה להתירו ולא מטעם שכתב מכ"ת שאף מסיח לפי תומו שאינו ממש לפי תומו יש לצרף עם טעם חולבת להתיר כי אין זה ומה שנסתייע ממ"ש מהרא"י שאף שיש ספק ששיחת הגוי הוא להשביח מקחו או לא דמשתמע לתרי אפיק' מ"מ מהני עם צירוף טעם חולבת כי כשל עוזר בזה ואנו אין לנו לצרף עם חולבת רק מסל"ת דגוי שלא להשביח מקחו כסתימת רמ"א וחלילה להקל בזה. ונראה דההיא סוגיא ריהטא כקצת מורים רוצי' לומר דמה שאין הגוי נאמן כמסל"ת היינו בשיש לומר דלהשביח מקחו אומר או שום טעם וכ"כ רמ"י וב"ח אבל כבר נדחין דבריהם כמ"ש בש"כ ר"ס שי"ו. ומ"ש מ"כ שמסל"ת מפי מסל"ת נאמן הדין עמו וברור מא"ה סי' י"ב ואין לחלק ולומר בעדות אשה הקילו כי רז"ל הקילו שם במסל"ת עצמו שבדוכתי' אחריתא אינו נאמן כלל באיסור דאורייתא ומנלן לקל עוד אלא ע"כ מסל"ת מפי מסל"ת כמסל"ת גופי' הוא וכן הוא בכל מקום דמהני מסל"ת כגון בדבר דרבנן כגון בהדחו' כלים ודם שבשלו או שמלחו כבי"ד סי' ס"ט ס"י ולא אאריך הפעם במראה מקומות כי גלוים וידועים הם לבנון וחכם כמוהו וה"ה דמהני מסל"ת מפי מסל"ת בצרוף חולבת. ובאמת לא ידעתי מה הכריח למ"כ לכנס בדין מסל"ת מפי מסל"ת שהרי שני ערלים הראשונים אמרו אנחנו מכירים הפרה וכו' ולענין מה צריכים אני לדברי המוכר עוד אם זה מקרי לפי תומו מה שהשיב הגוי על דבריו באמרו ששני יהודים המרו זה עם זה אבל היא גופא קשיא הלא מבואר בדים עדות אשה דלא מקרי מסל"ת רק בהתחיל לדבר מש"כ היו מדברים יחד וכו' ומה שנראה לע"ד להתיר ואל מ"ש בש"כ בי"ד סי' צ"ח ס"ק ב' דבמקום דאיכא למיקום עלה דמילתא נאמן גוי מסל"ת אפילו באיסור דאורייתא והרי הדברים ק"ו אם נאמר שם דנאמן הגוי בטעימתו הואיל שיכול להטעימו לקפילא ונאמר דחושש הגוי על זה ואינו משקר מכ"ש וק"ו בנדון דידן שהישראל גילה לגוים הראשוני' שהולך למוכר לשאול פיו דמרתתי דמסתמא יעשה הישראל אשר זמם וילך אל המוכר ויוחזקו בדאים. ועוד ממ"ש בש"כ סי' שי"ג בדין בכור שהטיל גוי בו מום הולכים אחר אומדן דעת לאסור ע"פ גוי מסל"ת ונראה דבנדון דידן אומדנא אלימתא יש כאן מצד שאמרו הערלים שכר ילדה שני פעמים וזה עגלה תלתא (כי מה להם להאריך על דבר אשר לא שאלו והל"ל שכבר ילדה וק"ל) ומצד שבה ממש כוונו דבריהם עם המוכר. ומעתה אין לחלק כלל ולומר דדווקא לאיסור אזלינן בתר אומדנא ולא להקל כי בודאי אומדנא כזו כדאי לצרף עם חולב' אף כי בגוי מסל"ת אין חילוק לאסור או להתיר כידוע מפ' בתרא דיבמות גוי שהיה מוכר פירות וכמ"ש סמ"ג בשם רב האי גאון אף כי נראה דמתוך חומרא דאשת איש אף כי הקילו בה משום תקנת עגונה החמירו במסל"ת גופא שיהיה ממש הגוי פותח בדברים מש"כ בשאר איסורים אפי' דאורייתא וראיה עצומה מטעימת כותי הנ"ל דמיירי במסל"ת ואיך קרי מסל"ת אם נותנים לו לטועמו אפילו אם תמ"ל דנותנים לו דרך מתנה חתיכה אחת היה לנו לחוש שיבחין הגוי בדבר וישקר כמו שאנו חוששין בדין אשה אם שני יודי' מדברים אף שלשון יטעמנו כותי משמע טעימה ממש.