ראובן נראה לי להתיר ולומר שאין זה מקרי בכור כלל ואפילו ספק בכור אינו אחרי שרוב הפוסקים מתירים בחולבת לבד בלי צירוף שום טעם אחר. אך ר"ת וחד דעימיה המה האוסרים ולכן כתב רמ"א בש"ע בהג"ה סי' שי"ו סי"ד שאם יש עוד איזה צד היתר או מסיח לפי תומו יש להתיר אם היא חולבת כמו שפסק האשיר"י וכמו שכתב מהרא"י בת"ה סי' רע"א שאחד מן אלף נמצא חולבת במבכרת והוא מיעוט' דלא שכיח וכתב שם אם הגוי מסיח לפי תומו שיש לצדד ולומר שלהשביח מקחו אמר כן וגם יש לדרוש לשונו שלא להשביח מקחו דהיינו דמשתמע לתרי אפי יש להתיר עם הטעם דחולבת והנה גם בנדון דידן אף שהמסיח לפי תומו אינו כמו שאר לפי תומו אחר שהשליח היה מזכירו.
חוות יאיר · חלק ל״ז סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.