ובכמה דוכתי (לאו כ"ע דינא גמירי ואפשר שידע שדקדוקי המכירה רבים) ואפי' בספק בכור שהוא שלו אין חושדין אותו מכ"ש כאן. גם הוצרכתי להעלות שלא כיון להתירו וזה נקיטנ' לכללא דאם לא כיוון להתירו אין חשש לחסור כמו שאיתא בדין המשרתת שנותן טעם שבוודא כיוונה להתירא וכו' וזהו החילוק שבינו לקסדור ומינה דדוקא צריך כיוון להתיר' וזה נקרא לדעת. ועוד דדין המשרתת וקסדור וכול' דינא מיירי ברשות כהן. ובדבר הקושי' על סי' ש"ה שהזכיר כ"ת לא עיינתי עדיין אחריו כיון שאין לי כאן לא ב"י ולא ט"ז. בהא נחיתא ובהא סליקא. ומן קדישא עתיקא. יתגלפון נורא דזיקא. פניו להבריקא. כ"ד ד"ש וטובתו כל הימים הק' אברהם העס פה ק"ק לימבורג:
חוות יאיר · חלק ל״ה סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.