חוות יאיר · חלק ל״ה סימן ב׳

ג"י הנקיי' קבלתי. והנה כל מגמותי והוכחתי בדברי הראשונים סבו להעלות דאזלינן בתר אומדנא ולא נאמר כיון שצריכין עדים שנפל בו המום מעצמו כדאיתא סי' שי"ד אין לילך בתר אומדנא כמו גבי גמל האוחר בין הגמלי' דהובא דינם בח"מ סי' ת"ח. וכן בגמ' דסנהדרין ההוא שעמד אצל הכרוג ודם מטפטף והרוג מפרפר וכל כיוצא בזה אע"פ דמוכחא בודאי שנעשה ע"י אעפ"כ אין הולכין אחריו משא"כ כאן. ולחששא של כת"ר דבה"ב הניחו בכוונה בידו להטיל בו מום חששה רחוקה היא זו דמה לו להערמה זו שאין לו להועיל. והיה יכול למוכרו בדבר מועט לפטרו מהבכורה והגיע לו לתועלת וכ"מ אמרינן לא שביק אינש התירא ואכל איסורא וכבי"ד סי' קס"ט סכ"ה לענין רבית ונאמן אדם לומר פרוסבול היה לי ואבד.