ושומא הואיל דקאמינן עלי' נימא בה מלתא אשר הרב הגדול בסמ"ע שגה ברואה במחילה במ"ש ס"ס ק"ג ס"ק כ"ט ואח"כ נמצא וכו' פי' לא זו אף זו כתב המחבר וכו' שהנפקד עצמו ידע מזה וכו' ומשמע דאין חילוק רק בין שהנפקד הערים או אבדו באמת ולהמעיין בש"ס יראה דבנפקד ידע לא קמיירי כלל רק שאמר לא ידענא היכן הנחיתינהו וכו' ולבסוף אשתכח כיפי ברשותו ולא הי' אבודין כלל רק לפי דעתו ועל זה כתב בנ"י דאפילו נאבדו באמת חוץ מרשותו וחזר ומצאן הוי ג"כ שומא בטעות ועכ"פ בשניהם לא ידע הנפקד מהם תדע מל' הטור שומר חנם שפשע וכו' וכן לשון הש"ע ושגגה היא ביד הרב בסמ"ע או טעות וגמגום בלשונו שפלטתו הקולמס אגב ריהטי'.
חוות יאיר · חלק ל׳ סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.