חוות יאיר · חלק ל׳ סימן ג׳

ואפילו במלתא דלית ביה טעות כלל גבי כה"ג חששינן כמ"ש במשנה פ"ק ומעבירין לפניו פרים אלים וכבשים כדי שיהא מכיר. ואם רחוק מן השכל לדעת. מכ"ת איך יתחלף לו שני מראו' מתחלפין כמ"ש האי חיור והאי סומק נראה דאין זו קושי דאין כוונת הש"ס דאגב חולשי' לא יבחין בשינוי מראה וידמה לו שווין או שיראה לו הלבן אדום וההיפך רק דאגב טרדי' לא יתן לב למראה כלל וכמ"ש ואפי' אם נפרש שחחינן שיטעה במראה מ"מ אין זה פלא דע"כ מ"ש האי חיוור לאו דוקא הוא שהחוש יכחיש זה ועוד שהרי ק"ל גבי נדה דחמירא שלבן טהור הוא מקרא דאדומים כדם בפרק כל הים ואעפ"י דרבינן מדמיה דמיה ד' מראות מ"מ לבן מטהרינן לכ"ע ואן לומר נהי דקים להו לחז"ל דאין דם לבן באשה מ"מ דם בהמה שאני זה אינו שהרי ארז"ל דם שעיר דומה לדם אדם אלא ע "כ מ"ש האי חיוור ר"ל דיהה באדמומית מדם פר ויש שינוי הנראה לעינים רק דמשום חולשה דכה"ג חששינן דלא יבחין בין מראה אדומה עזה לדיהה ממנה ומעתה תמה אני על תמיהתו ואינו אלא תמה. והא דנתקשה מר במה דכתב טור ח"מ סי' ק"א בשם י"א דאף אם יש ללוה מעות יכול המלוה לומר בהקרקעי או במטלטי אני רוצה עכ"ל וזאת היא נפלאת בעיני מכ"ת איך יעלה על לב סברא זו דא"כ נפל כולא שיטת' דשומא הדרי בבירא אשר אין חולק עליו. והנה באמת עכ"ל דברי הפוסקים האמיתיים והישרים אנו מצטערים לבל ידמו בחולש' שכלינו למעוותים וחתחתים בדרך יושר ונכון ומכ"ת בקש מאתנו לעשו' העקוב למישור הלא הרב ר"ש בעל העיטור דמייתי לי"א אלו מחי להו אמוחייהו במאה עוכלי מש"ס ערוך פרק הכותב ופרק כל שעה ומעתה אוי לעיסה שנחתומה מעיד עליה ומה לו לדחות אבן אחר הנופל הלא גברי דחויי ננהו. האמנם אף מבלעדי סוגיית הגמרא סברא דדהו הוא ג"כ נגד השכל כל ישר הולך שהרי נכסייהו דבר נש אינון עריבין ביה ואיך יתפוס המלוה הערב על כרחו של הלוה שרוצה לפרוע. ולולי דמסתפינא למימר שכל האחרונים לא הבינו כוונת הי"א הללו אמינא שאין כוונת י"א הללו שאם הלוה רוצה ליתן מעות ולפרוע חובו במזומנים שהמלוה יטול ע"כ של לוה קרקעותיו דמי פתי יסור הנה לחשוב כן נגד השכל ונגד כמה גמרות ערוכו' הן אלו דמייתי הרב ב"ה הן סוגיא דשומא הדרי דקשייתא למכ"ת רק כוונתם הוא באם הלוה אומר איני רוצה לשלם או אומר הריני משלם אחר זמן וכבר קבעו לו הב"ד זמנים הראוים דמעתה לא צייתינן ליה כמ"ש בסמ"ע ס"ס ק' או טוען אין לי מעות וידוע לכל או נרא' לב"ד שיש לו ושהוא משקר וס"ל להנהו רבוותא דאם המלו' אומר מה לי לכופו בנידויין וחרמים עד שיתן מעות הכבוש תחת ידו יהי לו המעות אשר לו וכתבו לי אדרכתא על הקרקעות או תנו לי מטלטלים אשר המה בעין פה וס"ל דצייתינן לי' ואם לאח"כ יבוא הלוה ויביא מעות באיזה מן שיהיה יחזיר לו הקרקע.