חוות יאיר · חלק ג׳ סימן ב׳

הנה שלח אחד מן השיחים העליונים אל אילן שענפיו ופירותיו מועטין וכייל ליה במדה מרובה יתר שבח דלא דמיא אלת כעוכלא לדנא. ומה יענה. איש כמוני. ומימי מי מערה. בלי טהרה. ומה אדע אשר לא ידע. ומה או אדבר. אשר לא דיבר. רק ענוותנותי' תסמכני ואוציאני ממדרגתי הנמוכה להשיב שואלי דבר דבור על אופניו המתראי' לכל צד. וז"ל השאלה בדבר שראובן ולוי נתעצמו בדין בזבל"א וזבל"א ולקח לוי לבורר שלו את הרב ר' שמעון מחותנו של ראובן וראובן ביקש לפסלו באמרו כי מחותנו פסול לישב עליו בדין ע"כ וכתב ע"ת כי בשני טעות טעה ראובן הנ"ל ואולי שנוסיף עוד טעות שלישי. ה"א אפילו אם היה ר"ש הדיין הנברר מלוי אוהב גמור ומוחלט של ראובן באופן שיכול לוי לפסלו אם ביררו ראובן מ"מ אם נתברר מצד לוי אין לו פה לראובן לפסלו וכו' והרבה כת"ר בהוכחות רבות להוכיח כי כן הוא מסברא דנפשי' ומש"ס ובודאי שראיותיו וסברותיו מכריחות ואינן צריכין חיזוק וגם איני מדמה שהעולם עלה על דעת אדם הפך מזה אם לא בער הנבער מכל. מ"מ כדי שלא יאמר האומר רבותא לומר שפיר קאמר בלי ראייה מדנפשיה לכך אף אם אימא דהלא מפורש ופה בטור סי' ל"ב שהאוהב אינו פסול רק לאוהבו לא לצד שכנגדו וז"ל שם סעיף ל"ג מה שפסלה תורה קרובים לא מחמת אהבה שביניהם שהרי פסולין לו בין לזכות בין לחובה כו'. ואי איתא שהאוהב פסול אפילו לצד שכנגדו א"כ מאי רצה להוכיח דהא דפסלה התורה לקרוב אינו מטעם אהבה דהרי הוא פסול בין לזכות בין לחובה דאי מהא לא ארי' דהרי האוהב עצמו במקום שהוא פסול דהיינו להיות דיין הוא נמי פסול (אין זה ראיי' דשם לא ברירא לן אף דזה בררו אם שיהי' גורם זכותו או חובתו ודוק דלא חשדינן ליה כלל שיעוות הדין) בין לזכות ובין לחובה אלא ודאי דסבירא ליה להטור דאוהב ושונא אינם פסולים רק לצד האחד ולא לצד שכנגדו. וזהו ראי' לפי דעתי הקלושה שאין עלי' תשובה. ויעוין בסמ"ע מה שכתב ומפרש דברי הטור יפה ובטוב דעת. אבל במאי דכתב כת"ר בטעות השלישי שמסופק ליה ולא בריר לי' עדיין. גם אני כמוהו מסופק בו מאוד עד שנטיתי להיות כמתנגד לכת"ר בזה ואומר שבאם היה ר"ש אוהב לזה שבירר אותו שהוא פסול ודאי וכדכתב הסמ"ע פסול אף בזבל"א והדין נותן דהלא רחמנא דפסליה לאוהב אינה מחלקת בין דיין מעצמו או דיין שבזבל"א דבורר נמי מקרי דיין כדאיתא בש"ס דז"ב ובמה יגרע זה מקרוה שהוא פסול אפילו בזבל"א. והא דאנן מחלקי' ביניהם היינו דוקא למאן דרחים לי' שאינו מחויב לסלק את עצמו מהדין רק ממדת חסידות כדאיתא בש"ס ופוסקים וע"ז כתב מהרי"ק דשרי להיות דיין בזבל"א אבל לא באוהב דפסול מדאורייתא. והכי מוכח ומפורש בדברי מהרי"ק בעצמו וז"ל כל הנך עובדי דפ' שני דייני גזירות דאמרו פסילנא לך לדינא וכל המעשים הנזכרים שם לא שייכי כשזבל"א וזבל"א דאם זה יברור דרחים ליה גם זה יברור כן ועיקר הדין תלוי בשלישי המכריע ביניהם עכ"ל. והנה יראה נא כת"ר שלא דיבר מהרי"ק רק על עובדי דהתם דפ' ב' דייני גזירות ועובדי דהתם לא הוו אלא מדת חסידות כדכתבו כל הפוסקים ואי איתא דאפילו באוהב ממש כשר בזבל"א ה"ל לאשמעינן רבותא טפי וק"ל: