חוות יאיר · חלק רל״ז סימן ז׳

אבל באמת במ"ש הרשב"א דלפי טעם זה כל השנוים שם לא הוי רק רשות א"א לומר כן דהא בכל הסוגיא סוף דף נ"ט אמר צריך לברך וא"צ לברך משמע דחובה דאם ר"ל רשות הנ"ל מברך ואינו מברך (ועד כאן לא ס"ל להקל קצת פוסקים כשאמר בש"ס לשון צריך רק דבדיעבד יצא עכ"פ לכתחלה יש קפידה וה"ה צריך דגבי מצוה ודאי חובה היא) ועוד דאמר שם על שלו אומר שהחיינו על שלו ועל של חבירו מברך הטוב והמטיב וכן שם עוד מת אביו והוא יורשו בתחלה אומר ברוך דיין אמת ולבסוף שהחיינו ומשמע דהברכות שווין וגם שניהם הוו חובה ועוד אי ס"ד דאינו חובה הי' איסור לברכו כברכה שא"צ ול"ק ממ"ש בעירובין אנא אקרא חדתא וכו' רשות לא מיבעי' לי שכבר הקשה זה בב"י [ע' בא"ח סי' תל"ב בב"י]. ועוד קשה במ"ש שם דע"כ אינן חובה הואיל דאינן באין מזמן לזמן כמו מועדות א"כ הא דתנן הי' מקריב מנחות וכו' ומשמע ודאי חובה כמ"ש בסמוך והא תינח לפי' התוס' מש"כ לפי' רש"י קשה דהא אינו בא מזמן לזמן ומ"מ ראיתי בב"י א"ח סי' רכ"ג דרש"י ותוס' כתבו בשם רב שרירא דס"ל בדבר שאינו בא מזמן לזמן אין מברכין שהחיינו רק דהב"י הסכים לדעת בתה"ד סי' ל"ז דלא סמכינן על דבאי רב שרירא נגד הרי"ף והרמב"ם והרא"ש.