חוות יאיר · חלק רל״ה סימן ד׳

ומי שדעתו רחבו ויתננו ה' רוח חכמה לקיים דברי הגאן ז"ל מה טוב חלקו ומה נעים גורלו. ובספר שלטי הגבורים דקע"ט ק"פ כתב שיש בתורה תתקנ"ה פסוקים וי"ד אלף רפ"ח תיבות וזה יכול להיות די"ל כמ"ש רק מ"ש שהאותיות ס"ר ומ"ה צ"ע]. אפי' קראו בו בדיעבד לא יצא (והכי משמע בזוהר בההוא מעשה דרגש קברא) וחוזר לראש שכ"כ הרא"ש בתשובה ושכ"כ הרשב"א בתשובה ושכ"כ במגדל עוז בתחלת הלכת תפילין שכך נהגו בכל ספרד וקטלוניא ושכן הסכימו הרמ"ה והראב"ד והרמב"ן והרשב"א ז"ל ושדברי הרמב"ם בספרו ג"כ נראים כן רק שבתשוב' כ' הרמב"ם שמברכין על ס"ת פסול ושכן נהגו בפני גדולי עולם וכ' הרשב"א שבילדותו כ' התשובה ושבזקנותו חזר בו ובספרו וכ' הב"י ולפי זה יקשה מ"ש שכן נהגו בפני גדולי עולם ומורי הרב הגדול מוהר"י בי רב זלה"ה נהיג להוציא ס"ת אחרת ולהשלים על אותם שקראו כבר בס"ת המוטעה דבדיעבד כשר וכדאי הרמב"ם בתשובה לסמוך עליו ומ"ש בספרו הוא רק לענין קיום מ"ע דכתיבת ס"ת והביא עוד הב"י שכ"כ וחילק הר"ן. ואני תמה על הרב מהר"י בי רב דנהי דכ"כ הר"ן לחלק מדעתי' דנפשי' א"א לו' כלל דדעת הרמב"ם כך שהרי ברפ"י דהלכות ס"ת כ' שכ"ף דברים הם שכל א' מהם פוסל ס"ת וכו' ואין בו קדושת ס"ת ואין קורין בו ברבי' ומנאם שם וחשיב י"ב י"ג חסר אות א' או יתיר אות א' והביא עוד הב"י בי"ד שם וא"ח בסי' קמ"ג שהכלבו כ' שגדולי נרבונא ס"ל כדעת הרמב"ם בחשובה ושהאגוד כ' שכ"כ הרא"ש דאין לנו ס"ת כשרים שלא ימצא בהם חסר או יתר ושכ"כ הריא"ז והמרדכי (ומצאתי דבר פלא דבזוהר יליף ג"ש וירץ דגבי אברהם מוירץ דגבי לוט ובכל ספרים דידן וס"ת נכתב גבי לוט ויקם לא וירץ) וכתב עליו הב"י שמ"ש בשם הרא"ש עדות שקר הוא שהרי כ' בתשובה להיפך וכתב דאפשר שצ"ל הר"ש במקום הרא"ש באגור [עמ"ש בכה"ג בתשו' א' השגה יו"ד ובסי' ע' ד"מ ע"ב בר"ח ור"ת] ולעד"ן דא"צ להגיה רק דבאגור מיירי בטעות וחסירות יתירות דווי"ן ויודי"ן וכמ"ש בהג"ה בא"ח סי' קמ"ג. ויותר היה נ"ל לחלק דאף דהרמב"ם כתב בספרו דחד מהנך דברים מעכבי' וה"ה בחומש ואין קורין בו בצבור מ"מ כל זה באפשר בס"ת אחרת שהרי בחומשין גופייהו בעשויין בגלילה רבו המתירים לקרות בו במקום שאין ס"ת כשירה אף דיש בהם כמה דברים הפסולים בס"ת בקלפו בעבודו בשרטוטו בתפירתו דאם יש בה כל תנאים הצריכים היינו ס"ת ובכה"ג מיירי הרמב"ם בתשובה והיינו שכ' לפי מה שהעתיק בב"י אם א"א להיות להם ספר כשר והיה אפשר לו' דגם מ"ש הרשב"א בתשובה סי' תפ"ז מיירי באפשר בס"ת כשירה רק ממ"ש בסי' רכ"ז דהקריאה למפרע פסולה וכל הנך רבוותא דס"ל כן ודאי דלא חילקו בין יש ס"ת כשר או לא מדפסלה הקריאה אפי בדיעבד [שהרי כל שא"א בדיעבד הוא עמ"ש תשובה קע"ח ובהשמטות] ואפשר דס"ל דגרע מחומשין דס"ל דמ"ש בש"ס אין קורין בחומשין הרבותא אע"פ דהם עשויין ככל תיקוני ס"ת רק שאינו רק מועט אחד ובהם היה מותר לקרות לולי טעם הש"ס דמפני כבוד הצבור או טעם הירושלמי מנו דנפשין עגומה וכו' והכי משמע ברשב"א סי' תת"ה ואפשר דחומש א' כתקון ס"ת ובלי חסרון עדיף מס"ת שחסר אות אפי' לקרות בחומש אחר רק שאין דעת הרשב"א כן בסי' תרי"א דכ' דבחומש אחר ממה שקורין בס"ת לא פסל רק חסרון יריעה יע"ש שכתב זה בדרך אפשר.