חוות יאיר · חלק רכ״ד סימן ט״ז

אלא לפענ"ד הכי פירושו דקשיא להו להתוס' על הפשיטות דפשיט אביי מן בריי' מן המ"ש ר' יוחנן לטרא בצל שתקנו וכו' הא איתא שם בפרק הנודר מן הירק שהשיב ר"ח על דברי ר' יוחנן מאן צאית לך ולר' יוחנן רבך היתר שבן להיכן הלך. וא"כ האיך פשוט אביי מן דברי ר' יוחנן הא י"ל מאן ציית לר"י דהא י"ל כקושיי' הגמ' היתר שבהן להיכן הלך וכו'. וא"כ מאי קפשיט הש"ס במס' מנחות מן דברי ר' יוחנן ונ"ל דהו קושיית' התוס' הכא. וחדא בירך חבירת מתורץ כי זהו קושיית'. וזהו שכתבו התוס' צריך ליישב דלא תקשה הא דתנן סוף הנודר מן הירק לטרא מעשר וכו' והיינו ר"ל דע"כ הבעל איבעי' דהכא לא ידע תירוצא דש"ס דהתם במס' נדרים במיישב אמר קרא עשר תעשר וכו' מה שדרכו לזרוע כו'. דאי ידע התירוץ שמתרץ הש"ס שמה. א"כ איך רוצה לפשוט הכא אביי מברייתא דלטרא בצלים וכו'. הא י"ל זה דרך זריעה בכך. משא"כ בשבלים שזרעו אין דרך זריעה כמו שדוחה הש"ס באמת. והוא מפורש ושום שכל מהקרא שאמר עשר תעשר את כל תבואת זרעך מה שדרכו לזרוע. אלא ע"כ אביי שרוצה לפשוט מהאי בריי'. לא ידע כלום מה החילוק. וא"כ הא קשה קושיא עצומה דהא סתרי אהדדי בריי' דלטרא טבל שזרעו וכו'. אברייתא דליטרא בצלים שתקנו וזרו. וא"כ אם סתרי אהדדי. ע"כ מוכח כדעת ר"ח דאמר התם במס' נדרים מאן ציית לך ולר' יוחנן רבך כי היתר שבהן להיכן הלך ומכח זה נדחה הברייתא דר' יוחנן ונאמר אליו מאן ציית לך וכו'. ואין להביא ראיה מבצלים של ששית וירדו גשמים וכו' כמו שהביא הש"ס דנדרים דהא יש לסתור כתי' הגמ' דהתם אתוס' קאי ולא אעיקר.