חוות יאיר · חלק רכ״ד סימן ט״ו

והנה אף גם דיש לפקפק אפשטא דמהר"ם ז"ל כנ"ל מ"מ לענין סברא ודינא י"ל דדא ודא חדא היא. ואינם מחולקים התירוצים של טרח ושלא טרח. והתירא זרעי אינשי של דרך זריעתן. וי"ל דהוא הכל מן הפסוק של עשר תעשר וגו' והתירא זרעי אינשי וכו' ודו"ק. ודבר זה מוכח מתוס' מס' מנחות ד"ט ע"א ד"ה לטרא בצלים שתקנו וכו'. צריך לישב דלא תקשה הא דתניא סוף הנודר מן הירק לטרא מעשר שזרעו בקרקע והצמיחה והרי היא כעשר ליטרין חייבת במעשר וכו'. ובדבר שאין זרעו כלה מיירי כדמשמע באותו סוגיי' לכאורה עכ"ל. ולפום רהיטא יפלא וכמעט דברי תוס' אין להם שחר דמאי מקשי' התוס' באומרם צ"ל דלא תקשה הא דתני' וכו'. הא בפרק הנודר מן הירק מקשה הש"ס קושי' זו מפורש דנ"ח דאיתא שם גופא א"ר יוחנן לטרא בצלים שתקנו מעשרה לפי כולה וכו'. ובמסקנא מקשה הש"ס והרי לטרא מעשר טבל דקטרח וקתני ואותו לטרא מעשר עליו מעשר ממקום אחר לפי החשבון עכ"ל הגמ'. נמצא הן הן ממש הדברים שכתבו התוס'. והאיך הוא בהעלמת דברים. דברים המבוארים שם בגמ' עצמה.