חוות יאיר · חלק רט״ו סימן ו׳

תשובה: אף כי ד"ת ל"י מ"מ נלענ"ד דהדין עם ראובן ומחויב לוי ליתן לו המעות המושלשים וכל טענותיו אין בהם ממש כלו כעשן כלו ונשיב על חלומותיו ועל דבריו על ראשון ראשון. כי מה שטען לוי שרוצה להחזיק בהם מכח ראובן אין בדבריו ממש שאחר שנתפשרו יחד רו"ש ונתרצה ראובן לפטור לשמעון מחיוב שבועה ושמעון נתרצה ליתן לראובן כף ר"ט ונתן אותם ע"ד כך ללוי אין לוי יכול להחזיק במעות לעצמו אח"כ ראובן מודה שחייב לו ואין לו נכסים אחרים שיכול לוי לגבותם וזה מבואר בח"מ סי' קכ"ה ס"ג ואסבריה לן הסמ"ע ס"ק י"ט יע"ש ובנדון דידן לא צריכנן לסברת הולך כזכי וכן תן כזכי וכן דמסרו ניהלי' בסהדי דכל זה צריכנא כדי דלא להימני' ללוי במיגו דלהד"ם או החזרתי ובנדון דידן אין לו שום מיגו הן מצד מהפרסום הגדול בהשלשה זו מפי ראובן שפירסם הדבר ברחובות ושווקים להזיק בה לשמעון שיוודע לכל ויגיע לאזני השר וגם לוי לא חש ולא נזהר מלגלות (ולא אמרינן מיגו כזה כמבואר סי' ע"ב סי"ח הג"ה) ומכ"ש כאשר לא נח דעת ראובן עד כי הגיד להשר והשר הכריח ללוי להגיד ענין ההשלשה בשבועה מעתה אין ביד לוי לא מיגו דלא קבלתי ולא מיגו דהחזרתי לשמעון כי בנפשו הוא וזה ברור.