ועוד יש תנאי בלימוד חכמת הקבלה כדכתב הרמב"ם ספ"ד מהל' יסוד התורה וז"ל ואלו הן שהחכמים הראשונים קורין אותו פרדס ר"ל מעשה בראשית ומעשה מרכבה כמ"ש ארבע נכנסו לפרדס אע"פ שגדולי ישראל היו וחכמים גדולים לא כולם היה בהן כח לידע להשיג כל הדברים על בוריין ואני אומר שאין ראוי לטייל בפרדס [והנה יש להקשות ממ"ש הרמב"ם גופי' בפ"א מהלכות ת"ת דטיול בפרדס בכלל הגמר' הוא ששם אמר שישליש שנותיו מדרז"ל וסיים בד"א בתחילת לימודו וכו' ש"מ דתיכף בתחילה לימודו טיול בפרדס בכלל גמרא הוא מילתא גופי' שכתב בד"א וכו' צ"ע מאד שהרי הש"ס סתם לעולם ישליש אדם משנותיו אמר ומשמע כל ימיו דהא הקשה עלה בש"ס מי ידע כמה חיי] אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר הוא לידע באיסור והמותר וכיוצא בהן משאר המצות אע"פ שדברים אלו דבר קטן קראו אותן חכמים שהרי אמרו דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא אע"פ כן ראויין הן להקדימן שהן מיישבין דעתו של אדם תחילה ועוד שהן הטוב' הגדולה שהשפיע הקב"ה לישוב העוה"ז כדי לנחול חיי העוה"ב ומהרמ"איהביאו בקיצור בש"ע מטי"ד סימן רמ"ו ואותן תלמידי האר"י ז"ל נמצא כתוב שהיו יודעים ובקיאים בכל התור' ופוסקים הדק היטב והיו גם כן מופלגים בחסידות וענוה ויראת שמים ומדקדקין במצות וה' חפץ למען צדקתו שיגלה להן האר"י ז"ל רזין עילאין כדמסיק הזוהר הנ"ל וז"ל אבל מאן דאיהו טוב כל אלין נטירין אינון למארי' וקטיגור נעשה סניגור ומעיילין ליה לטוב הגנוז ויימרון ליה מרנא הא בר נש טוב וצדיק וירא שמים בעא לאעלא קדמך ואמר לנא פתחו לי שערי צדק וכו' עכ"ל. ובהכי אתחזקו ג"כ תלמידי מהר"ם קורדווארי זצ"ל והיה להן ממי ללמוד. אבל בדורותינו וכ"ש בח"ל נקבל שכר על הפרישה יותר מעל הדרישה הלואי נוכל לעמוד על פקדי הדת ובמשפטי המצות והדינין והוראות ולימוד הש"ס ופירושים וספרי הפוסקים קמאי ובתראי ולא ימוש מזכרונינו ואין לנו לחקור בנסתרות כי אם לשמוע בלימודי הזוהר פשטי המקראות בדרך הנגלה ותוכחת מוסרים להתנהג בדרכי ישרים וה' יכפר בעד אשר אשורינו ימעד מלעמוד בסודי התורה כי ידיעתינו קצרה והשכחה גברה. וצדקותינו חסר. ואפס תמורה. ואונס רחמנא פטרה. עד רוח טהורה. המרום עלינו יערה. בימינו במהרה. נזכה לאורה. להבין מסברא. עכ"ל:
חוות יאיר · חלק ר״י סימן ל״ו
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
