חוות יאיר · חלק ר״ד סימן ו׳

ואחר אשר באנו בע"ה לבאר הש"ס לפי כל הפירושי' שנאמרו בה נבוא לנדון הנ"ל והנה לענין הלכה מסיק הב"י דלא ק"ל כהרמב"ם וזה תמה דבש"ע סתם כוותי' אכן רמ"א כתב עליו בהג"ה דבעי הכישה ושכן עיקר ומי יבא להרהר אחר תורת משה בסברא נגד הכרעתו וכל זה בשהבהמה הזיקה לאחרים. ודין אבדה הבהמה לא זכר הב"י בש"ע וגם זה תמה ורמ"א ע"ה כתב וי"א אפי' על הבהמה עצמו אינו חייב אם נאבדה. ומלשון שכתב זה בי"א בתרא משמע שיחידאי הוא ובאמת לא מצאתי מאן דלא ס"ל זה רק הרמ"ה. לכן מי יחייב למזיק לשלם הבהמה ויוציא ממון ע"פ דעת יחיד. רק שיש מקום לומר דאפי' כל הפוטרים פורץ גדר על הבהמה שנאבדה מד"א היינו משום דגורם בעלמא הוא מש"כ אם עביד מעשה והוציאה אח"כ ממקומה או הכישה חייב דמש"נ זה מליסטין ודוחק לומר דשאני ליסטי' דע"י הכשה נעשה כבהמתן מש"כ פורץ גדר י"ל אפי' הכישה פטור דפורץ גדר ודאי משמע דתו לא עביד מידי גם מ"ש בגמ' דפורץ גדר קמ"ל דה"א דבד"ש נמי לא להתחייב ולפי דברינו איפכא הל"ל דקמ"ל מד"א גם מלשון הראב"ד במ"ש לפי מה שהעתיק טור וב"י אא"כ הכשוהו והזמינו לנזק משמע דבהזמנה לנזק תליא לא דה"ל כשלו והכי מוכח בגמ' דנ"ו רע"ב דהכישה לא קם ליה ברשותו רק בהציאה ממש וע"ש בתוס'.