והנה הרמב"ם ז"ל קיצר בטעם וסברת החילוק שכתב רק לפי דעתו במתכווין לפרוץ חייב בנזקי הבהמה בלי מעשה מש"כ מתכווין לגנוב ולזכות בבהמה והנה בירושלמי משמע הסברא הפוכה ממש דאם הוציאוה ליסטים כדי לאבדה פטורי' אפי' הוציאוה ממש כ"ש הכישו בה והביא זה הטור. וי"ל דסברת הרמב"ם הוא אם נתכווין רק לפרוץ הגדר ולא שם לבו כלל אל הבהמה ודאי הניזק מן הבהמה תובע לבעל הבהמה וחייב לשלם וזה הפורץ ועשה מעשה משלם לבעל הבהמה מש"כ בשכיוון לבהמה צריך דאיתעביד' מחשבתי' באופן דעשה בה מעשה והירושלמי אישתמיטתי' להרמב"ם שהרי דרכו להביא חידושי דיני' דבירושלמי.
חוות יאיר · חלק ר״ד סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.