חוות יאיר · חלק קצ״ח סימן ב׳

אמרתי בלבבי אלו בלשו אחר הדין היאך לדיינו דייני להאי דינא כי זה דרכי כל הימים לעשו' וטרם נבוא לגופי ההלכו' היה נראה שע"ד תביעו' בעלת החלב מבטלת התרנגולו' היינו דנין גם בזמן הזה כי היזק שן ורגל דשכיחא דנין וכמבואר בש"ס וטור וש"ע ר"ש ח"מ מש"כ תביעת בה"ח מבה"ח שדין חלב של זו הוא תולדה דאבנו סכינו ומשאו דין בור ואין דנין בזמן הזה וכ"כ בש"כ ר"ס הנ"ל רק היינו מכריחים שתתפשר עמה ובאם היתה כל אחת חייבת בנזקי חבירתה היה דין בע"ח דין תפסה דמה שראוי אין מוציאין מידה וכמבואר כל זה בגמ' וטור וש"ע שם. ובדבר גופי תביעו' הנ"ל נלפענ"ד דע"ד תביעת בה"ת את בה"ח דמי אפרוחיה ודאי חייבת לשלם. דמאיזה טעם נפטרה אי משום דהחנו' הוא רשותה של בעלת וה"ל בור ברשותו ולא הפקיר רשותו דפטור בעל הבור מנזקי בורו.