וכל זה בשנכתב בכ"י קבלתי עלי בת"כ ובשבועה דענינו הודאה מה שעשה שרוב כ"י מתחילין מודה אני וכל שאחריו גריר בתריה לכן אין ראיה מלשון נתתי דקנה עי' טור וש"ע והג"ה רמ"א ר"ס רמ"ה שהרי בת"כ ושבועה לא סגי בלאו הכי שצריך לעשות דבר בפועל או בדיבור והרי לבו יודע שלא עשה וכן אם כתב כל הנ"ל נעשה בת"כ ובשבועה. מש"כ בשכתב והריני נשבע לשלם וכו' או הריני מקבל עלי באלה בשבועה ובת"כ נ"ל דהוי כנשבע ממש ובדין יתחייב לוי לשלם לראובן תביעתו הראשונה דאע"ג דק"ל הנודר מלדבר עם חבירו מותר לכתוב לו שאני נדרים דאזלינן בהו אחר לשון בני אדם ודאי דדיבור אינו מענין כתיב' מ"מ לא יוגרע כח כתיבה לענין קיום הדבר ומצינו דעדיף מיני' שהרי לית ביה טענת השטאה וטענת השבעה מש"כ בדיבור ע"ס מ' וסי' פ"א וזכר לדבר כ' אשר נכתב בשם המלך אין להשיב כי הוא דבר המתקיים יותר מהבל פי דיבור גם מעשה טפי ובזוהר פ' בהעלותך ע' רפ"ב תא חזי מלך ב"ו לאו יקרא דילי' לאשתעויי מילין לדהדיוטא כ"ש למכתב ליה וכו'.
חוות יאיר · חלק קצ״ד סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
