חוות יאיר · חלק קצ״א סימן ד׳

לכן נ"ל להלכה דאף אם מונח שריר וקים שאין להקל בצער כל דהו ובבזיון כל דהו בדברי חכמים מ"מ בנדון הנ"ל כדאי בזיון וכוסף וצער שנתיר לו לרוץ החוצה. וראיה ממ"ש א"ז והג"א ובהג"ה ש"ע ס"ס ת"ד דמדמי יחד חמה זורחת עליו או גשמי' יורדים עליו כצריך לנקביו ושרינן לי' עכ"פ לכנס לעיר וכמ"ש הטור ובש"ע סי' ת"ו מגמ' ערוכה ר"פ מי שהוציאוהו ולא יהא גודל הרוח והקור מצער כמו החמה. (אף דיש לפקפק ע"ש מדרש אין נסתר מחמתו מש"כ צער קור יתיר חד כסו וכו' אין משיבין מן האגדה) כ"ש אם באמת יצרך הכהן הלז לנקביו שמותר לו לרוץ חוץ לבית אם אין בחצר בית הכסא של כבוד ונ"ל שאפי' לקטנים שאף שאין זה בזיון כולי האי כמ"ש בבכורות משתינין מים בפני רבים וכו' וביבמות נגידו ליה גלימא וגבי תחומין הנ"ל בסי' ת"ו החמיר הרא"ש היינו מפני שהוא ע"פ השדה מש"כ בחצירו אם אין מטילי' בו מי רגלי' לפרקים נתיר גם בנצרך לקטנים.