וכ"כ התוס' בהדיא רפ"ב דסוטה ובגיטין דמ"ט רע"ב ומפני דדרך ר"ש לדרוש טעמא דקרא מוקי לה לברייתא דאמרה טעם כר"ש אע"פ דשם אין נפקותא כהא דפ"ק דסנהדרין סוף דט"ז. ולכן לדידן דלא ק"ל כר"ש כל מקום דמפורש בקרא טעם לא דרשינן לה לריבוי או למיעוט רק לדקדק בטעם ולאפוקי היכא דלא שייך. רק דצ"ע מנא לי' להטור דהיינו טעמא שהרי לא מצינו זה בגמרא אדרבה בפ' הריבי' דע"א סע"א גבי גר תושב מוכח דלא תלי זה בזה כמו שהרגיש בט"ז ר"ס קנ"ט (ויש שם טעות בדפוס דמ"ש וחי אחיך קמא ובתרא יש למחוק אחיך ודוק) אדרבא שם בגמ' רס"ב ע"א דדרש ר"א וחי אחיך עמך אהדר לי' ולר"י לחייך קודמין וא"כ נהי דדרשינן אחיך למעוטי נכרי היינו דלא מחייבינן למיהדר לו אבל להתיר לכתחלה מנלן. וע"כ האמת דלא בעי מיעוט שהרי כתיב לא תשיך לאחיך ולנכרי תשיך ובמסקנא אין חילוק בין תשיך לתשוך ולפי זה חזר הדין דאי לנו היתר ע"י שהלוה עשיר והמלוה עני עמ"ש גידולי תרומה דרמ"ה ע"ב].
חוות יאיר · חלק קפ״ט סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.