חוות יאיר · חלק י״ז סימן ד׳

וע"ק במ"ש הטור אבל אבי חמיו כשר לו ותמה הב"י עליו רושם כ"ג וז"ל קשה לי דהא ראשון בשני הוא וחד בעל כאשתו ולכ"ע פסול הוא ע"כ ומה זה תמה הא להרמב"ם ודאי אבי חמיו כשר לו דהיינו אבי אביה דאשתו דחשיב ליה הרמב"ם ראשון בשלישי כמ"ש הסמ"ע לא ראשון בשני בחד בעל ואיך כתב הב"י דפסול לכ"ע. מלבד מה שצל"ע המשך דברי הב"י רושם ט"ו בהא מלתא גופי' דבפתח דבריו כתב להשיג על מ"ש הטור שהרי"ף פסל אפילו בתרי בעל דשני בשני והוכיח הב"י דאין זה רק הרי"ף והרמב"ם בשיטא חדא קיימו לפסול תרי בעל דראשון בשני ואחר כך כתב וסיוע לדברי מצאתי בתשובות הרשב"א וכו' וכ"כ הרי"ף וכו' דמשמע דלא אמרינן הרי בעל כאשתו רק בראשון בראשון כגון אם ובת או שתי אחיות. וע"ק לי לדעת הרב הב"י שתמה על הטור באבי חמיו וחשיב ליה ראשון בשני בחד בעל למה לא תמה במוקדם רושם ח' במ"ש הטור אבל בעל אם אמו כשר לו הא הוי ראשון בשני בחד בעל והוא גמ' דחורגו לבדו ולא בן חורגו. האמנם קושיא זו האחרונה מבלי נשים לב לדברי הרמב"ם שהצענו בפתח דברינו הי' אפשר לומר דדעת הטור וב"י דיש סברא מחלקת בין אבי חמיו דנחשב לו ראשון בשני בחד בטל ופסול לבעל אם אמו או בן חורגו והוא דלא אמרינן בעל כאשתו לגבי יוצאי חלציה דאשתו אחר שהם מבעלה הראשון והוא נדון דבעל אם אמו ובן חורגו ולא אמרו בעל באשתו רק לגבי שאר קרובים דאשתו כגון בעל אחות אביו ואמו ובעל בת אחיו וכענין שכתב הרמב"ם וז"ל וכן לא יעיד לבן אחות אשתו ולא לבעל בת אחות אשתו וכו' מש"כ לגבי יוצאי חלצי' דאשתו לא אמרו כלל בעל כאשתו רק חשבינן להו לבעל ואשתו ראשון בראשון ובהכי מדוקדקים פתח דברי הרמב"ם האיש עם אשתו ראשון בראשון לפיכך אינו מעיד לא לבנה וכו' אף דבסיפא לא אתי שפיר וכמ"ש בסמוך.