חוות יאיר · חלק קס״ח סימן ח׳

וי"ל דת"ק לא חשיב זה לקושיא כלל רק ס"ל כל תנאי שבממון קיים שאחר ששיעבד עצמו והתחייב לעבוד שזהו באשר היא מחויב לקיימו ומה דבעינן עכ"פ כדי להעמיד כרי הוא ממה שכ' לו ואוקים כריא ושיעורו סאתיים ואם לא אפשר לו לקיים זה השטר והקישור והתחייבות בטל רק דקשה לפי זה הא דנכתב ואוקים כריא הוא טובת וזכות האריס ואם לא נכתב חייב לטפל אפי' בשגדל כל שהו ולשון הברייתא לא משמע כך דתניא אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב לטפל בה שכך כותב לו אנא איקום וכו' מכלל דמ"ש ואיקום כריא חיוב לפועל. וממי"ל דמ"ש שכך כותב לו הוא טעם על דקפדינן שיהיה בו כדי להעמיד כרי מפני דמצד הסברא מחיוב בכל שהוא כמו שנשתעבד וכמ"ש ולכן אם הי' חוכר בכך וכך כורין שיתן האריס לבה"ב חייב עכ"פ לתת לו אפי' לא יגדל כ"כ כמו באם הובירה וכמו שפירש"י (ובהג' ש"ע סי' שכ"ח ס"א על דין הנ"ל ואע"פ שלא כ' כך כמאן דכ' דמי וצל"ע דמנא לן הא רק התוס' שם דק"ד ע"א והרא"ש והפוסקים כתבו זה על אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא שדקדקו התוס' ממ"ש ר"מ היה דורש לשון הדיוט דאם ר"ל שנכתב פשיטא מש"כ הא דאוקים כריא נהי דג"כ נזכר ביה שכך כ' ליה אחר שאינו פשוט מסברא כמו אם אוביר וכו' ונילף מיני' שיעור כריא מנא לן דאע"פ דלא נכתב ולולי דמיסתפינא אמינא דמקום ההג"ה בס"ב וצ"ע בדרכי משה).