חוות יאיר · חלק קס״ח סימן ז׳

עי' תוס' עירובין דכ"ג ע"ב ומיירי בסת' זריעה והוא מאכל אדם חטים וסתם זריעה מפולת יד וזריע' בינוני' נקוט מיהא דפי' שיעור חצר המשכן וכל הלמוד ממנו מיירי בשיעור זריעה וכ"כ התוס' בב"ק דנ"ח ע"ב וכ"כ הרמב"ם והרע"ב במס' כלאים פב"ג ובכמה דוכתי לכן הנראה פשוט דפי' ארבע סאין לכור אינו ענין לתת מידת קרקע לכור רק לפי הזמן והמקום והשנה ובסתם ובינונית מקום גידול כור צריך ד' סאין למר וח' למר (עם שזה גופי' לצ"ע כמ"ש).וגם במשנה דמייתי שם בתר זה הרוח שפזרה את העמרים וכו' דאמר ר' יוחנן שיעורו ד' קבין לכור ובעי רבי ירמיה לכור זרע או לכור תבואה ומסיק לכור זרע ומיבעי' ליה עוד למפולת יד או שוורים ונשאר בתיקו יש לי תמיה רבתי על הרמב"ם במ"ש הדין הזה בהלכות מתנת עניים פ"ד מ"ה וכת' סתם ד' קבין לכל כור ודאי משמע מקום גידול כור והכי מוכח ומבואר בסוף דיבור תוס' המתחיל שמין בית סאה בב"ק דנ"ח ע"ב הנ"ל כ"ש בדברי פוסק דסתמא הכי משמע וזה אינו ומה דסתם ולא פי' מפולת יד או מפולת שוורים מוכח נמי דמ"ש לכור שר"ל כור גידול תבואה וק"ל וע"ע ברש"ל ורש"א ור"מ אם לא הרגישו במ"ש.