חוות יאיר · חלק קס״ז סימן ה׳

ובכה"ג כתבו התוס' פ' נערה דמ"ד ע"א גבי שעריך וצל"ע הא דס"ל בשכבך בשעה שבני אדם שוכבים אפילו לכתחלה וה"ה ה"נ נימא מקום הראוי להיות בהן או מקום הראוי להיות רחוב. ע"ע מכות ד"י ע"ב עיר שאין בה זקנים וכו'. ואין לומר דמ"מ לא מתקיים יד העדים תהי' בו בראשונה להמיתו שהרי לא יכול ליטול לאבן משא של שני בני אדם [ואפי' לתפוס שום דבר ודוחק גדול לומר דמ"מ מצי לדוחפו] כמפורש שם אין זה קושיא כיון דמ"מ יש לו יד תו לא מעכב (וכ"כ תוס' פי"ב יבמות סוף דק"ד). ותדע שהרי מפורש שם דאם מת בדחיפת עד הראשון או באבן של עד השני יצא אע"פ שנ' יד העדים תרתי משמע וכן מ"ש ויד כל העם באחרונה לא מתקיים כלל. והא ודאי ל"ק אם נקטע יד א' מן העם לפטור דכל העם לאו דוקא דק"ל כל ואפי' מקצת ואע"פ דבכה"ג דרז"ל שבמעמד הר סיני לא היו בהם סומים ממ"ש וכל העם רואים אין משיבין על הדרוש.