מ"מ קשיא א"כ גבי נזיר נמי דהרי מסקינן בפ"ב דמנחות די"ט ע"א דכיון דכתיב ביה כן יעשה כמאן דכתיבה ביה חקה דמי וא"כ קשיא לן דין נזיר ממורט. לכן לענ"ד דעת הרמב"ם ברור כמ"ש (ומ"מ צ"ע ברמב"ם פי"ד מהל' סנהדרין ובש"ס סנהדרין פ"ח דמ"ה וע"ב ע"ב) ולא אזל בשיטה זו כלל לומר דחמיר מצורע מדכתב ביה תורת ומ"מ לא פסק ג"כ כדברי התוס' לומר דמ"ש אין לו בוהן דמיירי דוקא בשנקצץ אח"כ רק ה"ה נקצץ קודם משום דבעי קרא כדכתיבה ואחר שנקצץ בוהן א"א לומר עוד היינו בוהן דידיה דשאני יד העדים דבלשון תורה כל פרקי היד עד הכתף מקרי יד כמ"ש והיה לאות על ידך ולכך נשאר השם גם על הפרק העליון הוא הזרוע מש"כ בבוהן דנקרא רק אצבע הגודל ובנקטע כלו א"א לקיים קרא כדכתיבה.
חוות יאיר · חלק קס״ז סימן ט״ו
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.