והן במ"ש והשתא אתי שפיר דבנזיר לא פסק כמו במצורע וכו' ונכנס לדוחק גדול לומר דאפילו אלף סוגיות בטילים לגבי סוגיית דתהיה לעיכוב'. ולא ידעתי צדיק מה פעל בזה כלל דנשאר קשה נמי דלא דמי נזיר למצורע דכתיב ביה תהיה ולפי דעתו אתי לרבויי אפי' נקטע בוהן ידו מעיקרא מ"מ למה דפסק כשמואל דבעי קרא כדכתיבה ולמאן דס"ל א"צ העברת תער גבי נזיר ממורט לא ס"ל רבעי קרא כדכתיבה וזה מבואר מאד מבלי חולק בסוגיית הש"ס וכפי' רש"י אפי' נודה לו בזה דלא ק"ל כסוגיית הש"ס דמדמי דין מצורע באין לו בוהן למה דבעי קרא כדכתיבה מ"מ ה"ל לרמב"ם לפסוק דנזיר ממורט אין לו תקנה דקרא כדכתיבה בעינן ולקח את שער ראש נזרו ועוד שהרי ראינו שפסק בהלכות ע"ז פ"ד אם אין לה רחוב עושין לה רחוב וזה ג"כ כמ"ד בעינן קרא כדכתיבה כדמוכח בסוגיא דסנהדרין מ"ש עיר שיש בה מזוזה אין נעשית עיר הנדחת.
חוות יאיר · חלק קס״ז סימן י״ג
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.