ובכה"ג במסית כשהניסת יודע שיש עבירה יש להמסית תירוץ להיפטר גם מד"ש מכח דברי רב וכו' מ"מ לא טענינן לי' כמו שלא טען הקב"ה עבור הנחש. נלמד מזה למסית לע"ז לדין ב"ד שאין טוענין לו שום טענה. והקשה התוס' ג"כ על מסית לע"ז דיטעון בעד נפשו טענה זו דברי הרב וכו' ותרצו דאינו טענה כלל להיפטר בה במקום שחייבה תורה דהיינו בע"ז מפני שכבר נצטווינו שלא להסית. ובשאר עבירות פטרה התורה מדיני אדם לגמרי מפני דלא חמירא כולי האי לחייב המסית בדיני אדם.
חוות יאיר · חלק קס״ו סימן כ״א
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.