והנה בתר הכי הקשה בהג"ה בש"כ על דברי עצמו מגמ' דפרק ז"ב דכ"ט ע"א מנין שאין טוענין למסית מנחש הקדמוני וכו' ומקשה מה ה"ל לטעון דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ש"מ דתירוץ זה מספיק אפי' מד"ש כי שם בדיני שמים מיירי. וגם בזה סיים ויש לדחוק בדוחק. ולכאורה לפי דברינו אין אותה הגמ' סיוע לדברי התוס' דאמירה הטור גם מד"ש שהרי כתבנו שמצד דמחטיא חבירו ודאי חייב בד"ש (א"נ מצד גורם החטא) אדרבה יש קושי' מגמ' הנ"ל. אבל לכשתמצא ל"ק מידי שהרי התוס' שם גבי נחש הקשו התוס' וא"ת א"כ כל מסית יפטור עצמו ותירץ דוקא נחש שלא נצטווה של להסית.
חוות יאיר · חלק קס״ו סימן י״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.