חוות יאיר · חלק קס״ו סימן י״א

והנה בברייתא דב"ק ארבעה דברים פטורים מד"א מיירי לענין פטור וחיוב מצד נזק המגיע לחבירו ועל זה שפיר כתבו התוס' דוקא שוכר לא אומר דמצד זה דחבירו ניזק על ידו פטור גם מד"ש מש"כ מצד שהכשיל העדים שהעידו שקר ובא להם מכשול על ידי הסתתו ודי חייב ובחיוב זה בד"ש ל"ש שוכר ל"ש אומר רק דברייתא הנזכרת לא מיירי בהא רק מיירי בחייבי' בד"ש מצד ההיזק הנעשה לחבירו ובכה"ג כתב הרא"ש ריש מסכת שבת דמ"ש אביי פטור ומותר ר"ל מצד איסור שבת דמיירי ביה ומ"מ עבר על לפני עור אף דשם יש חשש תקלה פן נבין דמותר לגמרי ומה גם דדרך אמורא לפרש דבריו [כמ"ש ספר כריתות דמ"ה ע"א וה"ע די"א ע"ב וש"י דכ"ה ודנ"ז ע"ב] וע"ק דא"כ מה מקשה שם משמואל דלא חשיב רק הנך דמותרים מכל צד ואפילו במשנה פרשו דבריהם כבפ' א"ט מותרים משום טריפה ואסורים משום ס"ל ונ"ל דעל כן נאדו התוס' מתירוץ הרא"ש וכתבו תירוץ אחר ונתישב תמיהת הרב החסיד בשל"ה דשי"ט ע"ג שתמה על התוס' שלא תרצו כתירוץ הרא"ש ולפי מ"ש יש לתמוה על הרא"ש.