חוות יאיר · חלק קס״ה סימן י״א

וכיוצא בו ממ"ש דלאו בכל גוונא עביד איניש דינא לנפשיה טעה חד מרבנן שהי' לו חנות לפני פתח ביתו בכל מיני קטניות וזרעונים ותרנגולות של שכינה פורחות תמיד על החנות ואוכלות מהם ואף שהפריחן כמה פעמים חוזרות ופורחות וכמה פעמים הגיד לבעל התרנגולות שישמור תרנגלותיו ואם יחזרו ויבואו יכם וימיתם ולא חש. ופעם אחת שחזרו ובאו ואכלו הכה בעל החנות אחריהם והרג אחת מהם המובחרת העומדת לגדל ביצים והאפרוחים ובאו לדין והיה פשוט בעיני בעל החנות דפטור משני טעמים האחת שהתרה בו כמה פעמים והנהי עזי דשוקא מתרינן במארייהו וכו' כבב"ק דכ"ג ע"ב ועוד הרי ק"ל עביד איניש דינא לנפשיה אפי' במקום דליכ' פסיד' דכיון דבדין בעי עביד לא טרח כ"ש בכה"ג דהוי ודאי פסידא. ומ"מ יצא חייב ממני בדין וביקש לידע מאיזה טעם דנתיו. ואע"פ שלא הייתי מחויב כי בא ברצון לדין לפני מ"מ הודעתיו [כי מ"ש הנ"י שאף אם אמר בעל דין לדיינים כתבו לי מאיזה טעם דנתוני א"צ לכתוב הראיות רק הטענות והפסק צל"ע מאד דא"כ אינו דומה למ"ש בש"ע בסי' י"א ס"ד אם בפנים אם רואה הדיין שבעל דין חושדו וכו' ומקורו מהש"ס ודאי בטעם הפסק ממש מיירי מש"כ לדעת נ"י מ"ש אח"כ בהג"ה אם אמר כתבו לי וכו' ועוד מדאמר ר' פלוני וכו' כי אתא פיסקא דדינא דיני לקדמיכו וחזיתו ביה פרכא לא מקרע תקרעוני' משום דאי הוינא גבייכו הוי אמינא לכו טעמא וכו' למה לן טעמא דלמא היו הטענות באופן שהפסק אמת ונכון אלא ע"כ היו דרכן לכתוב כל הטענות בפסקיהם וא"כ ע"כ האי כתבו לי מאיזה טעם ר"ל טעם וראיה ממש. והכוונה כדי לילך לב"ד הגדול מזה אולי טעו בשיקול הדעת. לכן נ"ל פשוט שבפסק שלא נכתבו כל טענותיהם בפרטות ואפי' נכתב דרך כלל ואח"כ נכתב והאריכו למעניתם דכה"ג א"א בשום ענין להחזיר הפסק וק"ל.