ואין לומר דמ"מ אפשר הואיל דנקט קרא ז' מינין ארץ חטה ושעורה וגו' ואכלת וגו' דהוי כאלו אמר ואכלת חטה ואכלת גפן וא"כ נולד מזה דדוקא ז' מינין הללו דחשיבו מקרי בריה מש"כ שאר כל הפירות אף דילפו מז' מינין בחיוב ברכה אחרונה כבר"פ כ"מ מ"מ אין לנו ללמוד חשיבות דבריה מהם וא"כ הי' מקום לומר דדוקא נקט בירושלמי זית גפן ורימון ולא שאר פירות וא"כ נאמר דאפי' דבר בריית נשמה גרע לענין ברכה אחרונ' דלא אחשבה תורה רק לז' מינין שנשתבחה בהם א"י וכל אלו דינים זרים לא שערום קדמונינו אף כי עדיין קשה אם אחשבה תורה לגפן ורימון מנא לן גרגר של ענב או פרידה של רימון דחשיב בירושלמי לבריה ועוד תמר אחד מנלן דלא נזכר בתורה רק דבש.
חוות יאיר · חלק ק״ס סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.