חוות יאיר · חלק ק״ס סימן ה׳

אבל כשיבחן ענין הבריה כראוי ע"פ מה שהקשה התוס' פ' גיד הנשה דצ"ו ע"א על מ"ש שם גבי גיד הנשה אכלו ואין בה כזית חייב רי"א עד שיהא בו כזית מ"ט דרבנן בריה בפני עצמו הוא ור"י אכילה כתיב ביה והקשו התוס' לרבנן מש"כ אבר מן החי ועוף טמא וגיד ושרץ דחשיבי טפי בריה מנבילה טהורה במיתתה בכזית ולא חשיבה בריה וכן טבל לרבנן ותרצו דגיד ועוף טמא ושרץ ואבר מן החי שכתבה התורה בשמם ובקצת מהם לא נקראו בשמם לכן אמרינן דדעת תורה להחמיר ולחייב בשלימתן בכל שהו מש"כ נבילה וטבל חתיכה קטנה ומקצת מהם נקרא ג"כ נבילה וטבל ואי כתבה תורה אל תאכל חטה של טבל היה ג"כ חטה בריה ומ"ש בגמר' דמכות דרבנן בריית נשמה חשיבא ר"ל לדברי ר"ש שהשיב לדעת רבנן דס"ל באוכל נמלה כל שהו חייב מני שהוא כבריית' דאף חטה אחת כבריית' ולזה השיבו רבנן לפי דעת ר"ש דיש לחלק בין בריית נשמה וכו' ומ"מ רבנן ס"ל דלא תלי מידי בבריית נשמה רק במה דנאבד שמו כשיחלק ובלשון האיסור שבתורה. וא"כ גבי ברכה אחרונה דברכת הנהנין דילפינן מואכלת ושבעת וברכת ולא נזכר דבר בריה דנאמר דקפדה תורה על חשיבותי' ועל כן אמרינן דעכ"פ בכי כזית וכ"פ רש"י פ' כ"מ על מ"ש כיון דשקלי' גרעינתי' בצר ליה שיעורי' דגבי ברכת פירות הארץ אכילה כתיבה ביה ואכילה כזית.