וז"ל אחר שהעתיק דברי הרא"ש שפסק בעוף הנדרס לקולא. כתב וכן דעת הרמב"ם והרשב"א להקל ולא אבין את דבריהם דאלו חיישינן ללישנא קמא דר"י דאמר מפני שצריך לבדקן לית' לדר' לקיש לגבי דר"י ועוד דילמא תרווייהו איתא דחיישינן לבדקן ולחסמן ומאן לימא לן דלבדקן לא חיישינן ועוד דהא ר' ירמיה מוקי מתניתין מושם חיסום ואפ"ה קמבעי' ליה אי מחזקינן ריעותי' א"כ מה סיוע מן ר"ל לכן אני אומר מאחר שר"ז פשיט לאיסורא להדיא ואף ר' ירמיה עמד בבעיותיה א"כ פשיט דנקטינן לחומרא וכן דעת הר"ן וז"ל ולא איפשטא הלכך מסתברא דנקטינן לחומרא דס"ל ספיקא דאורייתא ע"כ וכן דעת הא"ז שכתב וז"ל במקום שהטריפות מצויו' כמו הכשרות אסור לשחוט בי"ט וא"כ מכ"ש היכא דאתחזק ריעות' והא"ז בעל הוראה היה ובתראי וראוי לחוש לדבריו מכ"ש לפי מה שהוכחתי דהכי מסתברא עכ"ל מהרש"ל ז"ל.
חוות יאיר · חלק קנ״ח סימן כ״ט
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chavot Yair, Lemberg, 1896
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך חוות יאיר, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.